החשיבות של עבודה עם הגוף שלנו בטיפול ובריפוי

הטיפול הנפשי והרגשי הקונבנציונלי תרם וממשיך לתרום בהפחתת הסבל של רבים. עם זאת, מפתיעה העובדה שהוא התעלם, כמעט לחלוטין, מפן מאד מרכזי, בסיסי וחשוב של האדם – הגוף שלו.

התפיסה אודות השוליות של הגוף בטיפול הנפשי התחילה להתגבש שנים רבות לפני היווסדותה של הפסיכולוגיה בשלהי המאה התשעה עשרה. היה זה רנה דקארט שעוד במאה ה – 17 טבע את האמרה הידועה "אני חושב, משמע אני קיים". הוא יכול היה לכתוב קצת אחרת: "אני חושב ומרגיש, משמע אני קיים" אך בחר להתייחס לנפש לבדה. לדקארט הייתה תרומה בהנחלת התזה שלו שהגוף והנפש הם שתי ישויות שונות במהותן ולכן אינן יכולות לתקשר זו עם זו. התזה של דקארט שכיחה ומושלת במקצוע הרפואה הקלאסי אפילו היום.

ולמרות כל זאת, כמה עשורים לאחר שנוסדה החלה לחלחל בתוך הפסיכולוגיה עצמה התפיסה בדבר נפרדותם של הגוף והנפש. דווקא תלמידו של פרויד, אבי הפסיכולוגיה, הוא זה שהחל לבסס את הגישה הטיפולית המעניקה לגוף את המקום שאותו הוא אמור לקבל. שמו ויליהלם רייך והוא נחשב לדמות מרכזית בביסוס הפסיכותרפיה הגופנית. רייך זיהה כבר בשנות ה – 30 של המאה הקודמת את הקשר בין מתח שרירי לרגשות מודחקים, אותו הוא כינה "שריון גוף", ופיתח שיטה שבה הפעלת לחץ על הגוף הוביל לשחרור רגשי.

חשוב לומר שהעבודה הטיפולית שמבוססת על הגוף מכירה בחשיבות השיחה בטיפול. אם לדייק, היכולת להבין, להסיק מסקנות ולעשות קישורים היא בעצם תנאי מקדים לקיומו של טיפול. כלומר הפנייה למחשבה ולקוגניציה אינה נעדרת מחדר הטיפולים והיעדרות זו איננה אפשרית. אלא שבמקרה של טיפול המבוסס על הגוף ניתן מקום הרבה יותר בולט לגוף הפיזי שלנו. בעבודה מהסוג הזה אנו מקשיבים לא רק למילים אלא לתנועה שבגוף, לתגובות שלו, לכל מנח ולכל כיווץ. לכל סימן יש משמעות. בעבודה מהסוג הזה הנפש והגוף מדברים זה עם זה, ולעיתים קרובות מתרחשים דברים שאף מילה לא תוכל לתאר ושהשכל לא תופס. הקסם פשוט קורה.

כשמדובר ברגשות, היכולת להיות נוכחים בהם היא המפתח לשינוי. ההבנה חשובה אך לא מספיקה. אפשר לדבר על הרגשות, לחוש את הכאב, העצב והתסכול. אולם היכולת הזו מוגבלת מכיוון שהרגשות הם דבר שקשור להרגשה. וכדי להרגיש "עד הסוף", שלרוב הוא המשמעות של שינוי אמתי, אפשר רק דרך ההרגשה עצמה וכאן הגוף נכנס לתמונה. כדי להרגיש באמת צריך פשוט להרגיש, והדרך להגיע לשם עוברת דרך דימיון, תחושה ופחות דרך המחשבה. ישנה חשיבות רבה ליכולת להבין מה קורה לנו בחיים כי אז ניתן לזהות דפוסים ותגובות ולפעול בהתאם. אבל לדעתי החיבור של ההבנה הזו  לרגשות הכי עמוקים שלנו מאפשר תהליך שלם יותר. לא לכולם מתאים טיפול הממוקד בגוף כי לא כל אחד יש את היכולת לעבוד עם הגוף ויש כאלה שכוחם מצוי ביכולת הקוגנטיבית דווקא. עבורם הטיפול הקונבנציונלי הוא המתאים ביותר. אולם למי שקל להרגיש מה שקורה בגוף כדאי מאד להתנסות בטיפול שמתמקד בעבודה איתו. ייתכן שהשימוש ביכולת הזו, שאולי לא ניתן לה ביטוי מספק עד כה, תהפוך את התהליך הטיפולי לעמוק ולאפקטיבי יותר.